<h1>תניא רבתי סימן כ"ז</h1>
<h2>דף מח:</h2>
סדר ברכת המזון כך הוא. ראשונה ברכת הזן. שניה ברכת הארץ. שלישית בונה ירושלים. רביעית הטוב והמטיב. משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה. בשעה שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. הטוב שלא הסריחו. והמטיב שניתנו לקבורה: הזן את העולם. יש מפרשין כדאיתא בערבי פסחים שהקב"ה יושב ברומו של עולם וקוצב מזונות לכל בריה מקרני ראמים עד ביצי כנים. כי לעולם חסדו עמנו. יש אומרין שאין ראוי לומר עמנו. שלא למעט החסד מעל כל בריה. וברכה זו פותחין בה בברוך. לפי שהיא תחלת הברכה. ולא מקרי סמוכה לחברתה משום נברך. חדא שאין בנברך הזכרה ומלכות. ועוד שהרי בלא זימון אין אומרים נברך. כך מצאתי בשם החבר רבי בנימן בר' אברהם הרופא: נודה לך ה' אלהינו שהנחלתנו ארץ חמדה. תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. מצאתי בשם החבר רבי בנימן בר' אברהם הרופא, לפי שראה יהושע משה רבינו ע"ה שחמד ליכנס לארץ והתפלל עליה. גם אבות עולם חמדו ליקבר שם. כיון שזכה הוא ליכנס שם תקן בברכת הארץ ארץ חמדה. וכן מצינו באגדה (ירמיה ג) ואתן לך ארץ חמדה שחמדו לה אבות העולם. טובה ורחבה לשון המקרא הוא. שנאמר (שמות ג) אל ארץ טובה ורחבה. נחום (המדי) [הזקן] אומר צריך שיזכיר בה ברית, שכשנימול אברהם כרת הקב"ה אתו ברית ליתן לו את הארץ. רבי יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה שנאמר (תהלים קה) ויתן להם ארצות גוים. למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה. שזו ניתנה בי"ג בריתות וזו ניתנה בשלש בריתות. ועוד שהמילה קדמה לתורה. רבי אבא אמר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף. הפוחת לא יפחות מאחת. והפוחת מאחת הרי זה מגונה. והכורע בהודאה זו הרי זה מגונה. וחותם על הארץ ועל המזון. ואין בה משום חותמין בשתים, דמשמע ארץ דעבדא מזון: רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך. טופס הברכה כמו שאמרנו. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. ואמר מר כל שאינו מזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. והטעם מצאתי בשם החבר ר' בנימן בר' אברהם הרופא ז"ל. לפי שצריכין אנו להזכיר שם שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש. לפי מה שאמרו רז"ל ביום שנחלקה מלכות בית דוד כפרו ישראל בשלשה דברים. כפרו בהקב"ה. ובבית המקדש. ובמלכות בית דוד. כדכתיב (מ"א יב) מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. זה מלכות בית דוד. לאהליך ישראל. אל תקרי לאהליך אלא לאהליך שכפרו בהקב"ה. עתה ראה ביתך דוד. זה בית המקדש. ואמר מר שאין ישראל נגאלין עד שיחזרו ויתבעו שלשתן. שנאמר (הושע ג) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם. ובקשו את ה' אלהיהם. זו מלכות שמים ואת דויד מלכם [כמשמעו, ופחדו אל ה' ואל טובו]. זה בית המקדש. כמה דתימא (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון. גם בתפלה מזכירין שלשתן. משען ומבטח לצדיקים זה מלכות שמים. בונה ירושלים זה בית המקדש. מצמיח קרן ישועה זו מלכות בית דוד. ואל תתמה למה לא סידרן בתפלה כסדורן בפסוק. לפי שהתפלה מסודרת בענין אחר על סדר הפסוקים כמפורש במסכת מגילה. כל זה מצאתי בספר שבולי הלקט: רוענו זוננו. אמר רבי אברהם אבן עזרא ז"ל כל האומר זנינו בשו"א טועה הוא. כי זנינו מן זנה. וכמו כן ענינו מן ענה. וכן מן פנה יאמר פְנה. ומן זנה זְנה. ומן בנה בְנה. והנכון לומר זוננו. כי מגזרת זן לא יאמר זנה, כי אם (זן או) זון. כמו מן דן דון. ומן קם קום. ומן שב שוב. ומן חן חון. וכן שובנו חוננו. אף כאן זוננו זן אותנו, או זון אותנו. וחותם בונה ירושלים. ואף על פי שאין המברך רשאי לענות אמן אחר ברכותיו כאן עונה אמן. לפי שהוא סוף ברכותיו. שהטוב והמטיב ביבנה תקנוה. והוא הדין שיענה אמן אחר סוף כל ברכותיו. כגון גאל ישראל. וישתבח: והטוב והמטיב פותחין בה בברוך, וצריכה הזכרה ומלכות וצריכה שתי מלכיות לבד מדידה, דהיינו שלש מלכיות. אחת לעצמה דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. ואחת משום בונה ירושלים, שכיון שהזכיר בה מלכות בית דוד אינו בדין שלא יזכיר מלכות שמים. ואחת משום ברכת הארץ, ונמצא שבכולהו דברכת המזון איכא מלכות. וכן עמא דבר שאומר בא"י אמ"ה אבינו מלכנו אדירנו. ומשום ברכה הסמוכה לחבירתה אין חוששין בה שלא לפתוח בברוך. שהרי לעצמה נתקנה. ואח"כ קבעוה בברכת המזון. ומה שאין חותמין בברכת הטוב והמטיב בברוך. פירש רבינו שמואל ז"ל דתחלת מטבע לא היה אלא בא"י הטוב והמטיב. וזה הוא מטבע קצר שאין צריך לחתום בה בברוך. ואחרי כן האריכו בה: מצאתי בשם הר' שמחה ז"ל שיש במדרש שצריך לומר בברכת המזון שלש טובות. שלש גמולות. ומשמע דשלש טובות דומיא דגמולות. שצריך לומר הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו ברחמיו. שלש טובות. המטיב משמע לשעבר. כמו (שמות ו) המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו. הוא ייטיב לנו. אבל הטוב אינו מן המנין. דמשמע הקב"ה שהוא טוב. וכן הוא נוהג. וכוס של ברכת המזון צריך לברך עליו בורא פרי הגפן. וצריך לברך אחריו על הגפן. וברכת על הגפן אינה טעונה כוס. כך מצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק. ואם שתה יין פחות מרביעית. מצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל שאין מברכין לאחריו על הגפן. אלא מברכין עליו בורא נפשות.
<h2>דף נא.</h2>
המברך ברכת המזון צריך לו לברך על הכוס. דקיימא לן ברכת המזון טעונה כוס. ודוקא כשיש לו יין אז טעונה כוס. אבל אם אין לו יין אינו מעכב. וכן מצאתי שהשיב הר' אביגדור כהן צדק ז"ל למורי הרב חביבי שברכת המזון טעונה כוס. ואחר שמזגו כוס של ברכה אסור להשיח דברים בטלים שאינן מענין הברכה, דאמרינן אין משיחין על כוס של ברכה. מאי טעמא לפי שאין מעבירין על המצות. ירושלמי אמר רב אחא בשם רבי יוחנן כוס של ברכה צריך שיהא מודח, ועטור (בתלמידים או בכוסות), ומלא. ושלשתן בפסוק אחד (דברים לג) ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'. שבע שיהא עטור, רצון שיהא מודח, ומלא כמשמעו. אמר רבי חנינא אם עשית כן מה כתיב תמן, ים ודרום ירשה, זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. בפסיקתא אמרו בשם רבי יוחנן צריך שיהיו עיניו בכוס. ושיהא ביד של ימין. ושתהיה ידו גבוהה מן הטבלא טפח. ושיהא מברך באימה ולא בקלות ראש. וכל אחד ואחד מן המסובין חייבין לומר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה אפילו החתימות. כך מצאתי בשם הרב אביגדור כהן צדק ז"ל.
<h2>דף נג:</h2>
תניא והתקדשתם (ויקרא יא) אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש. זה שמן הטוב. אני ה' אלהיכם. זו ברכה. ויש מדקדקין מכאן הואיל ומים אחרונים מן התורה. טעונין ברכה. וכן מצאתי בשם בעל היראים ז"ל. למדנו מברייתא זו שצריך לברך על מים אחרונים שמצוה הן. ואפילו שלא במקום מלח סדומית מצוה ופרישות ליטול ידים אחר אכילה. וכן מצאתי בשם הר' יצחק ב"ר מלכי צדק ז"ל שמברכין על מים אחרונים. ואי איכא מאן דקשיא ליה הא דאמרינן חובה ואין טעונין ברכה. מצאתי בשם ר' שמואל בר' אהרן הכהן ז"ל שאמר בשם הר' משה ממגנצא ז"ל, היינו לשאר המסובין, לפי שלא נתקנו להן אלא משום מלח סדומית, ולפיכך אין צריך לברך. ומה שמשמע התם טעונין ברכה. היינו למברך עצמו לפי שהידים מזוהמות פסולות לברכה. אבל לשאר המסובין אינן טעונין ברכה. מצאתי בשם הגאונים ז"ל, וששאלתם מים אחרונים צריכין מסובין ליטול ידיהן ואחר כך מברכין ברכת המזון, או שיטול ידיו המזומן לברכה בלבד ולאחר שיעמדו יטול כל אחד ואחד בביתו מפני הטורח. כך למדנו שמצוה לסלק השלחן וליטול ידים כולם ולברך. מיהו אי ניחא להו לברך תחלה ואחר כך ליטול ידיהן, הרשות בידם. בזמן שלא אכלו דבר מזוהם. אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן דידים מזוהמות פסולות לברכה. ואלו הן דברים מזוהמין שפסול אדם לברך עד שיטול ידיו. כך אמרו חכמים כל שהיה קרב למזבח לקרבן אינו פסול. וכל בהמה וחיה ועוף שאינן קרבים על גבי המזבח מיחייב. ובדגים כולן פסולין עד שיטול ידיו. וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה. אבל אם אינן מברכין על הכוס אינן פסולין ואף כשמברכין על היין נמי אין פסול אלא אותו שמזומן לברכה שצריך ליטול את הכוס בידו. והאי דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן. תכף לנטילת ידים ברכה. אלמא תחלה נטילת ידים ואחר כך ברכה, כולן למברך. ועיקר כשמברכין על הכוס. מאי טעמא דלא אמרינן אדם מזוהם הוא אלא ידים מזוהמות, מפני שצריך ליטול כוס בידו. מצאתי בשם רבינו קלונימוס ז"ל, מים אחרונים להכי בטלו. דעיקר תחילתן לא נתקנו אלא משום מלח סדומית. ועכשיו שאין רגילין במלח סדומית. אין רגילין כמו כן במים אחרונים. ועוד להכי בטלוה. משום דאמרינן מים אחרונים צריכים כלי, ואם נשפכו לארץ רוח רעה שורה עליהן. ועל כן מניחין אותן בני אדם, לפי שאינן יכולין ליזהר בהם. ואסור לאכול אחר מים אחרונים בלא ברכה או לשתות קודם שיברך ברכת המזון. דאמרינן תכף לנטילת ידים ברכה. ירושלמי, אמר רבי יוסי ב"ר בון כל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה.
